האתר של פנינה פרנקל

כתבה: פנינה פרנקל, איורים: וולף בולבה
הוצאת "עגור", "מודן"

כשאַבָּא אֶת חֲצַר הַבַּיִת נִקָּה. אִמָּא בַּמַּחְשֵׁב הָיְתָה עֲסוּקָה.
הִסְתּוֹבֵב רוֹעִי וְהוֹדִיעַ, "לִי נִמְאַס! אֲנִי עוֹזֵב אֶת כֻּלָּם וְהוֹלֵךְ לַקִּרְקָס!"

הספר מתאים לילדים מגיל 4-10 ועוסק בעיקר בשאלת הדימוי העצמי. מתוך שגרת היום יום, יוזם רועי לעצמו חוויות בעולם הדמיון. הקרקס הוא העולם של "ילדים" בני שלוש עד בני תשעים. הוא מסקרן ומלא בהפתעות. וזה בדיוק מה שקורה לרועי. הוא מוזמן להיות המחליף של הליצן, של הקוסם, של הלוליין ואפילו של האריה.

להיות אריה מפחיד, רועי מסרב. הוא מעדיף לשחק בתפקיד של ילד שהתחפש לאריה מצחיק. כך הוא מתמודד עם הפחדים של עצמו ומשחרר את הילדים האחרים מהפחדים שלהם. הסיפור כתוב בחיוך, בהומור ובקבלת הילד על פחדיו ועל חלומותיו.

מקום מיוחד בספר יש לאיורים הנפלאים מלאי הצבע והדמיון של הצייר וולף בולבה. כל דף הוא עולם-קרקס ומלואו. וחשוב לכוון את הילדים לעיין בהם ולספר באמצעותם סיפור על קרקס משלהם. הילדים מזדהים עם דמותו של רועי, הם עוברים יחד איתו את החוויות המרגשות שהוא מתנסה בהן המפתחות את דמיונם ואת ביטחונם העצמי.

להזמנה למפגש של סיפור והפעלה עם בובות צרו קשר דרך האתר.

כתבה: פנינה פרנקל, איורים: פפי מרזל
הוצאת: "יקינטון ספרים"

דנה יש לה חתלתול איתו יוצאת היא לטיול.

כך מתחיל הסיפור שעוסק בהתפתחות הרגשית של ילדים צעירים וביחסם לחפצים ולבעלי חיים הסובבים אותם. החתלתול, הארנבון והדובי שייכים לדנה בלבד. אלה הם החברים הראשונים שלה, היא משתפת אותם בחייה ודואגת להם. באמצעותם היא לומדת להתייחס לאחר ולהתמודד עם פחדים. כמוה נוטים הילדים בגיל זה לייחס לבובות שלהם תכונות אנושיות ונוטים להיצמד אל בובות בעלי חיים כאלה ולגרור אותם אתם לכל מקום – בבית ומחוצה לו, ביום ובלילה. יש בסיפור דרמה, המסתיימת בהומור ובסוף טוב.

הילדה בודקת בבוקר האם הבובות שהשכיבה לשון בערב בפינות שונות בבית, אמנם נמצאות שם. ניתן לייחס זאת להתפתחות תפיסת האובייקט של הילדים, ליכולת להבין שדבר יכול להיות קיים גם אם אין רואים אותו מול העיניים. כיוון שאצל פעוטות הבנה זו עדיין אינה מגובשת, הם בוכים ונבהלים מאוד כשחפצים ובני אדם נעלמים ואינם נמצאים במקום בו הניחו אותם ומופתעים ושמחים מאוד כשהם יוצאים מהמחבוא ומתגלים שוב. הסיפור מדגים גם יחסים בין אימא לילדה. האם מתייחסת לבקשות של הילדה ומשתתפת איתה ב"משחק".
הספר "איפה הדוב?" הוא סיפור על חוויה מתוך חיי היום-יום של ילדים צעירים. הוא מסופר בחריזה, במקצב, בחזרות רבות. המילים מתנגנות בסגנון האופייני לספרות ילדים ופעוטות, המתאמנים עדיין בתהליכים ראשוניים של רכישת השפה באמצעות חזרות על מילים במצבים דומים.

במהלך הקריאה כדאי להבליט את המקצב הקצר של הסיפור כדאי להוסיף לו ממד מוזיקלי ולשתף את הילדים בהשלמת המשפטים המחורזים. ניתן גם להמחיז את הסיפור בעזרת בובות הנמצאות בבית. או לשחק עם הילדים במשחקי מחבואים עם החתולים, הארנבים הדובונים והבובות שלהם. כאשר משכיבים את הילדים לישון אפשר לקבוע מקומות שינה לבובות השונות השייכות להם ולבדוק אם הן עדיין נמצאות שם בבוקר. אפשר גם להוסיף לסיפור בתים חדשים המתייחסים לילדים בשמם ולבובות שונות, הנמצאות אצלם בבית.
חשוב שתוך כדי הקראת הסיפור יהיו בידי הילדה או הילד בובות הליטוף האישיות שלהם.
ובעיקר – לא לחסוך בליטופים ובצחוקים של אימא, אבא, סבא, סבתא, גננת או כל מי שמספר את הסיפור.

סמדר אייל כותבת על "איפה הדב?"
"איפה הדב?" של פנינה פרנקל – איך הספר? מאמר באתר "סטיפס"

לרכישת הספר ולהזמנה למפגש של סיפור והפעלה עם בובות, צרו קשר דרך האתר.

כתבה: פנינה פרנקל, איורים: וולף בולבה
הוצאת "אסטרולוג"

שִׁירָה קִבְּלָה מִסָּבְתָא חֲתוּלָה
פַּרְוָתָהּ לְבָנָה וּבִטְנָה עֲגֻלָּה.
עֵינֶיהָ יְרֻקּוֹת כְּמוֹ דֶּשֶׁא כְּמוֹ יָם
חֲתוּלָה כֹּה יָפָה לֹא רָאֲתָה מֵעוֹלָם.

הסיפור מתאים לילדים בגיל שנה וחצי עד שבע לקוח מחיי היום יום של ילדים צעירים, וכביכול, מהיחסים שלהם עם בעלי חיים. סיפור של חברות בין חתולה וילדה כמצע לטיפוח ולטיפול בתהליכים רגשיים, של התקשרות, אחריות שיתוף פעולה ויחסים משתנים בין השתיים. אבל למעשה, הסיפור, עוסק בשלב חשוב בהתפתחות הרגשית של הילדים – זוהי התחלת היכולת להבחין ולהפריד בין ה'אני ' לעומת ה'זולת'; תחילת מודעות בין ה'טוב' ל'רע'. שלב זה בא לביטוי גם ב'סרבנות'. או כפי שנהוג לקרוא לה תקופת ה'לא! לא!'. לא מעט הורים נבוכים מוצאים עצמם חסרי אונים מול הפגנות ההתנגדות והמרד של הילדים בגילים אלה, כשבעצם מדובר בנסיונות של הילדים לבחון את עצמם, מול האחרים בתהליך, שסופו התקרבות ויכולת לראות עצמם כחלק מ'הסדר החברתי' של בני אנוש החיים בסביבה חברתית. בתהליך זה הם מתחילים ל'תפוס מקום' לגלות את כוחם ויחודם מול ועם העולם של האחר . ובעיקר, לראות באנשים הסובבים אותם מסגרת לצמיחה וגדילה שלהם עצמם. החתולה בהתנהגותה מייצגת, למעשה, בהגזמה את התנהגותם של הילדים הסרבנים. נעשת כאן 'השלכה' של תגובות אופייניות של הילדים החתולה מייצגת את ה'התנהגות ממשית' של חלק מהילדים, או התנהגות ש'היו רוצים' לנהוג כמותה אבל בשל מסגרת איסורים נוקשה אינם יכולים לעשות זאת. הילדה מייצגת בהתנהגותה דוקא, את הסביבה הבוגרת. מלאה כוונות טובות, ו'כביכול' יודעת מה טוב בשבילה ובשביל החתולה. אבל לחתולה הזאת, יש דעות משלה לגבי מה שטוב ומתאים לה ובתור חתולה יש לה 'לגיטמציה' חברתית, לומר זאת ולהגיב מבלי להענש. הילדים מזדהים בסיפור הזה עם החתולה. אבל יכולים לרגע גם להכנס למקום של הילדה, המייצגת את האימא, זו שמכתיבה את המהלכים.

הסוף, כמובן, טוב. אפילו החתולה מבינה שקבלה של הסביבה וההשלמה עם 'נורמות' של האחר יכולות גם לפתוח בפניה אפשרויות של חיים טובים יותר.

במהלך הקריאה ואחריה כדאי לחזור יחד עם הילדים על משפטים חוזרים ומתחרזים, להבליט את גוון הקול של החתולה מול הילדה בדיאלוגים הקצרים ולבטא את מערכת היחסים בין השתיים. לאפשר לילדים לדבר על התנהגותה של החתולה בחופשיות, להנות ממנה בלי רמזים של ביקורת.

על קו התפר: בין עולם הילד לבין ציפיות החברה – מאמר על הספר מאת דר אביבה קרינסקי בכתב העת "מאזניים" 2009
להיות יחדיו – חלק 1 – מאמר על הספר של רבקה גירון ב"הד-הגן 2009".
להיות יחדיו – חלק 2

להזמנה למפגש של סיפור והפעלה עם בובות צרו קשר דרך האתר.

כתבה: פנינה פרנקל, איורים: פפי מרזל
הוצאת "אסטרולוג"

כְּשֶׁרוֹעִי הָאַרְיֵה בּוֹכֶה
בָּאָה אִמָּא מְחַבֶּקֶת וְשׁוֹאֶלֶת:
"אַרְיֵה יַלְדִּי שֶׁלִּי, מַה קָּרָה?
"קִבַּלְתָּ מַכָּה?
לתת לך נְשִׁיקָה?
ואולי כואבת לך היד?
איפה הפצע? על האצבע? בצד?
וְרוֹעִי הָאַרְיֵה לֹא עוֹנֶה
הוּא רַק בּוֹכֶה, בּוֹכֶה וּבוֹכֶה.

כך מתחיל סיפורו של רועי האריה, שעוסק בתהליכים של התפתחות רגשית. הסיפור מתאר את הקושי של הילדים לעצור את הבכי ולשלוט ברגשות, הקושי להסביר ולבטא את הרגש במילים ואת הקשיים של בני המשפחה המודאגים להבין את הסיבות לבכי.

עד שמגיע האח הגדול הוא מבין את הכוונות של רועי ללא מילים ופותר את המבוכה. הילדים מוזמנים להזדהות עם האריה וליהנות מהתגובות האוהבות של בני המשפחה.

גלוזמן, יהודית. מה עושים כשהאריה בוכה? הד הגן, שנה 72, גל' 1(2007),עמ' 102־103.

להזמנה למפגש של סיפור והפעלה עם בובות צרו קשר דרך האתר.

כתבה: פנינה פרנקל, איורים: טלי מנשס

יוֹם אֶחָד נִּיב הַפִּיל חָזַר מֵהַגַּן.
שאֲלָה אִמָּא:"נִיבִי, אֵיפה הַמְּעִיל?"
"הוֹי, שָׁכַחְתִּי אֶת הַמְּעִיל" אָמַר נִיב הַפִּיל.
"אֵיפה שָׁכַחְתָּ?" שָׁאֲלָה אִמָּא.
"שָׁכַחְתִּי, אֵיפה שֶׁשָּׁכַחְתִּי".

כך מתחיל מסע חיפושים מלא הומור והפתעות של אמא עם ניב הפיל אחר המעיל. האיורים הנפלאים של טלי מנשס ממחישים את העלילה ואת רצף המקומות אליהם הם מגיעים: סביב השביל, הגינה, החורש, ואפילו אצל השכנים ואת התחליפים השונים שהם מוצאים בדרך, אך לא את המעיל של ניב הפיל.

גם כשהם מגיעים לגן מודיעה הגננת שבגן נשאר רק המעיל של הדחליל אבל כשניב הפיל מוצא את המעיל "בחצר הגן מִתַּחַת לַשִּׂיחַ. בְּצַד הַגָּדֵר" מתעוררת בעיה אחרת. מתחת למעיל מסתתר לו כלבלב חסר מלונה, בשרוול מתחבא תרנגול שקר לו בלול ובכיסים מתחממים שני חתלתולים שאיבדו את דרכם. כל אלה מתחננים בפני ניב ומבקשים להישאר מתחת למעיל. לאחר שניב נאבק על המעיל ומגן על זכותו "הַמְּעִיל הַזֶּה שֶׁלִּי, גַּם אֲנִי צָרִיךְ לְהִתְחַמֵּם" ליבו נכמר והוא פורץ בבכי כי הוא מרגיש שעליו להתחשב ולעזור לחיות הזקוקות למעיל, אבל אמא פיל באה לעזרתו ומסכימה "נוּ טוֹב, שֶׁיִּשָּׁאֵר לוֹ הַמְּעִיל כָּאן בַּגַּן לְיַד הַגָּדֵר". ולניב היא קונה מעיל אחר.

הסיפור בחרוזים לקוח מאירועים יום-ימיים שכיחים של חיפוש אחרי חפצים ובגדים שהלכו לאיבוד ומתרחש במרחב הקרוב של הילד. דר' פנינה פרנקל, סופרת ומשוררת שעוסקת מזה שנים בחקר החינוך ובהכשרת גננות, מורות לגיל הרך ומורות לבית הספר יסודי, בעלת תואר אקדמי בחינוך בתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, מעלה באמצעותו בעיות ודילמות שהן מהותיות בשלבים שונים של ההתפתחות האינטלקטואלית והרגשית של ילדים צעירים. הספר מזמן לילדים עלילה משמעותית ומבדרת והחוויה ספרותית המתייחסת בחיוך למצבים בהם התנסו ואשר איתם עליהם להתמודד.

גלוזמן, יהודית. מעיל להשכיר. הד הגן, ספטמבר 2006, עמ' 104־105.

להזמנה למפגש של סיפור והפעלה עם בובות צרו קשר דרך האתר.