hadov

כתבה: פנינה פרנקל, איורים: פפי מרזל
הוצאת: "יקינטון ספרים
"

דנה יש לה חתלתול איתו יוצאת היא לטיול.

כך מתחיל הסיפור שעוסק בהתפתחות הרגשית של ילדים צעירים וביחסם לחפצים ולבעלי חיים הסובבים אותם. החתלתול, הארנבון והדובי שייכים לדנה בלבד. אלה הם החברים הראשונים שלה, היא משתפת אותם בחייה ודואגת להם. באמצעותם היא לומדת להתייחס לאחר ולהתמודד עם פחדים. כמוה נוטים הילדים בגיל זה לייחס לבובות שלהם תכונות אנושיות ונוטים להיצמד אל בובות בעלי חיים כאלה ולגרור אותם אתם לכל מקום – בבית ומחוצה לו, ביום ובלילה. יש בסיפור דרמה, המסתיימת בהומור ובסוף טוב.


הילדה בודקת בבוקר האם הבובות שהשכיבה לשון בערב בפינות שונות בבית, אמנם נמצאות שם. ניתן לייחס זאת להתפתחות תפיסת האובייקט של הילדים, ליכולת להבין שדבר יכול להיות קיים גם אם אין רואים אותו מול העיניים. כיוון שאצל פעוטות הבנה זו עדיין אינה מגובשת, הם בוכים ונבהלים מאוד כשחפצים ובני אדם נעלמים ואינם נמצאים במקום בו הניחו אותם ומופתעים ושמחים מאוד כשהם יוצאים מהמחבוא ומתגלים שוב. הסיפור מדגים גם יחסים בין אימא לילדה. האם מתייחסת לבקשות של הילדה ומשתתפת איתה ב"משחק".
הספר "איפה הדוב?" הוא סיפור על חוויה מתוך חיי היום-יום של ילדים צעירים. הוא מסופר בחריזה, במקצב, בחזרות רבות. המילים מתנגנות בסגנון האופייני לספרות ילדים ופעוטות, המתאמנים עדיין בתהליכים ראשוניים של רכישת השפה באמצעות חזרות על מילים במצבים דומים.

במהלך הקריאה כדאי להבליט את המקצב הקצר של הסיפור כדאי להוסיף לו ממד מוזיקלי ולשתף את הילדים בהשלמת המשפטים המחורזים. ניתן גם להמחיז את הסיפור בעזרת בובות הנמצאות בבית. או לשחק עם הילדים במשחקי מחבואים עם החתולים, הארנבים הדובונים והבובות שלהם. כאשר משכיבים את הילדים לישון אפשר לקבוע מקומות שינה לבובות השונות השייכות להם ולבדוק אם הן עדיין נמצאות שם בבוקר. אפשר גם להוסיף לסיפור בתים חדשים המתייחסים לילדים בשמם ולבובות שונות, הנמצאות אצלם בבית.
חשוב שתוך כדי הקראת הסיפור יהיו בידי הילדה או הילד בובות הליטוף האישיות שלהם.
ובעיקר – לא לחסוך בליטופים ובצחוקים של אימא, אבא, סבא, סבתא, גננת או כל מי שמספר את הסיפור.

סמדר אייל כותבת על "איפה הדב?"
"איפה הדב?" של פנינה פרנקל – איך הספר? מאמר באתר "סטיפס"

לרכישת הספר ולהזמנה למפגש של סיפור והפעלה עם בובות, צרו קשר דרך האתר.