שירים לסידור החדר
יום ראשון, 3 במאי, 2009
שירים וציורים פנינה פרנקל.
הוצאת "עיתון 77 ", 2009
הקלטה של ראיון עם רונה גרשון ברשת א, בתוכנית "כותבים למגירה" 16.12.09
מבחר שירים מתוך הספר :
שם הוא רק שם
הָעִיר לֶניִנְגְרָד
חָזְרָה אֶל שְׁמוֹת נְעוּרֶיָה.
גַּם הַגִּיל וְהַשֵׁם שֶׁלִּי הֻחְלְפוּ
לְפִי מַצַּב הָרָעָב וּלְפִי כִוּוּן הָרוּחוֹת.
תְּמוּרַת שָׁלֹשׁ כּוֹסוֹת שֶׁל אֹרֶז
מָכְרָה אִמִּי אֶת גִּילִי וְאֶת יוֹם הֻלַּדְתִּי
וּבְחִלּוּפֵי שָׂפָה וְנוֹף שְׁמִי הוּמַר
פְּעָמִים אֵין סְפוֹר.
”שֵׁם הוּא רַק שֵׁם" הִיא אָמְרָה לִי
”רַק עַל הַנֶּפֶשׁ שֶׁלָּךְ
צָרִיךְ לִשְׁמֹר.”
בדרך לפּטרה
בַּלֵּילוֹת הַשֶּׁקֶט מְבַכֶּה אֶת הֶחָסֵר
הוּא מַשְׁלִים בְּדִמְיוֹנוֹ חֶלְקֵי גּוּף מְדֻמִּים.
אֶת רָאשֵׁי הַגְּבָעוֹת כָּרְתוּ מִטְּעָמִים שֶׁל צְנִיעוּת
רַעְיוֹנוֹת שֶׁל שִׁוְיוֹן הוֹתִירוּ שׁוּרוֹת שֶׁל סָרִיסִים עֲקָרִים
שֶנִדּוֹנוּ לְשָׁרֵת אֶת הָרָקִיעַ וְאֵין בָּהֶם אֲפִלּוּ קַמְצוּץ שֶׁל תַּאֲוָה
כְּדֵי לְנַחֵם אֶת הַחוֹלוֹת.
o
שַׁרְשְׁרָאוֹת הֶהָרִים רוֹדְפוֹת
אֶת בְּנֵי אָדֹם וּבְּנֵי יַעֲקֹב הַנִּמְלָטִים מִתּוֹךְ פְּסוּקַי הָאָבוֹת
הֵם פּוֹעֲרִים בְּאַקְרַאי תְּהוֹמוֹת סְדוּקִים לָחוּשׁ בַּמַּגָּע שֶׁל דּוֹפֵק הַחִכּוּךְ
שָׁנִים הֵם צוֹעֲדִים בְּצִדֵּי אוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ וְהַמִּישׁוֹר הַזּוֹעֵם דוֹאֵב
אֶת פְּצָעַי הַשְּׁאִיפוֹת שֶׁנִּצְרְבוּ.
o
הָאֲדָמָה הַפְּצוּעָה מְשַׁמֶּרֶת אֶת הַיֹּפִי בִּמְחִיר הַחְלָמָתָהּ.
וְהָרוּחַ מְלַבָּה אֶת כְּאֵב הַחֲתָךְ לְהַעֲמִיק צוּרוֹת בַּסֶּלַע
וּלְהַנְצִיחַ בַּחוֹל שְׂרִיטוֹת שֶׁלֹּא יְרַפְּאוּ לָעַד
מָחָר יַחְזְרוּ הָאֲנָשִׁים שֶחַרְתוּ אַרְמוֹנוֹת בָּהָר
וְיֵעָצְבוּ בָּהֶם כְּלוּבִים כְּהֶטֵּל גְּבוּלוֹת
תְּבוּנָתָם הַצְּמוּקָה.
שירים מתוך הספר שפורסמו במוספים ספרותיים ובכתבי עת וזכו בפרסים:
מקום ראשון בתחרות שירה בכפר סבא"עתון ירוק" 2007
"לסרק את חלקות השדה", "גמגום" – פורסם במוסף הספרותי של "מקור ראשון", 2007
"לסרק את חלקות השדה" – פורסם ב"אפריון", 102, 2007
"איך שרייב צו דיר פון דעם מידבר" – פורסם ב"אפריון", 105, 2008
"התינוק" – פורסם ב"מאזנים", גיליון 1,כרך פ"ב, ספטמבר 2008
"לאחר סידור החדר", "חיה והחתולים" – פורסמו ב"עיתון 77", גליון 336, פברואר 2009
"הוא נמצא לי שם כמו הים" לאגודת הסופרים תערוכת שירים בנושא תפילה ראש השנה 2009 תש"ע
בין חדרי הלב לבתי השיר. מאמר מאת: רחל פרנקל-מדן. פורסם ב"עיתון 77" גליון 344 שבט-אדר תש"ע/ינואר-פברואר 2010
…"השירים על ההורים נושאים חותם מובהק של "דור שני". שתיקת ההורים מכוונת כדי שלא לנפול לנטל על הבת ולא להעציבה,אך היא עולה במחיר מחיקתם ודהיית עברם: כך בשירה משכבר נכתב: "אבי ואמי הגיעו עמוסים, ונזהרו/ בי שלא להפריע אותי/ בחייהם, ולא להסיט ממני דבר/ במותם – /ואפילו לזיכרונות/ הותירו בידי צו שכחה/ מוסכם וחתום" [דור ההמשך גומת הכרית 27]. עליה איפוא האחריות המוסרית להפעיל בשיריה אנטי-מחיקון ככל שידה הרושמת משגת, לעיתים ללא הצלחה: "ואיש לא נותר כדי לשאול/ איך קראה דודתי פייגה לחמשת ילדיה/ שלא חזרו משם" [ איש לא רשם 34].
גם הדוד האחרון מצטרף אל השולחן הגדול שסביבו ישובים לא רק ילדיה ונכדיה, אלא גם כל אלה שהיו ואינם:" גופו יושב זקוף מדי על הכסא שמולי […] הוא ממתין לארוחה שתבוא לאחוז ולהיאחז בה/ כעוגן אחרון המשמר את ההרגלים של/ האיש ההוא שהיה" [דודי האחרון 35].
שולחן החול ושולחן החג הם המזבח עליו מועלים זיכרונות הילדות וכל שנותר מהם, לעיתים, הוא רק עקבות של ריח, כעדות למה שהיה. הדרך היחידה לאוצרו היא בשירים [ עקבות 36]. כך גם ריחות התופינים והקינמון שמתערבבים עם ריחה של סיגריה אחרונה של חברתה על ערש דווי: הניחוח מעלה את שהיה ויכול היה להיות [הריח הטוב 38]."…
המוטו של הספר טמון ביצירתה הגדולה "שירים לסידור החדר" (ע' 75) הנושאת את שם ספרה:…" לִפְעָמִים הַשִּׁירִים מוֹפִיעִים לְאַחַר סִדּוּר הַחֶדֶר./ בַּמְּגֵרוֹת מִתְפַּנֶּה אָז מָקוֹם לַמִּלִּים/ כְּמוֹ חֲבִילַת מַצּוֹת/ הַתּוֹפֶסֶת אֶת מְקוֹם הֶחָמֵץ.// לִפְעָמִים הַמִּלִּים מַגִּיעוֹת בְּאִחוּר."… ואילו אני הקוראת ביצירות, אוספת עוז וממתינה להמשך. בהמשך, נרשם: …" הֵן תּוֹפְסוֹת מְקוֹמָן שֶׁל תְּחִינוֹת שְׁקֵטוֹת/ מִתְפַּזּרְוֹת בֵּין מַרְאוֹת וּמַכְפִּילוֹת עֲקֵבוֹת שֶׁל עֶצֶב/ לְטוּר אֵינסְוֹפִי מִתְעַצֵּם."…
עד כמה מעוררות כאב מילותיה הרשומות בשפת האידיש (ע' 69): …" אִיךְ שְׁרַיְבּ צוּ דִיר פוּן דֶעם מִדְבָּר/ וּמְחַיֶּכֶת אִתָּךְ אֶל הַיְעֵלוֹת שֶׁעוֹלוֹת מֵהַוָּאדִי/ מְצִיצוֹת אֵלַי בְּעֵינַיִם קְרוּעוֹת מַאֲמִינוֹת/ שֶׁהַיָּפֶה הוּא הַטּוֹב "… הנה כאן בה הפורקן לתסכול. נראה כי למרות כל יפי הבריאה והטבע כל יקיריה נותרו כצללים מהעבר הושמדו וכלו מן העולם (ע' 43): …" אֲניִ דּוֹרֶכֶת עַל הַכּוֹכָבִים שֶׁלִּי בְּהוֹלִיווּד בּוּלְוַארְד/ מְהַלֶּכֶת עַל שֵׁמוֹת אֲבוּדִים שֶׁל מֵתִים./ וְהַמִּדְרָכוֹת מִצְטַיְּרוֹת לְרֶגַע כְּמוֹ/ מַצֵּבוֹת שֶׁל יְהוּדִים שֶׁנֶּעֶקְרוּ לִבְניִת הַכְּבִישׁ. / אוּלַי מִישֶׁהוּ צוֹעֵד שָׁם הַיּוֹם בְּמַגָּפָיו/ דּוֹרֵךְ עַל שְׁמָהּ שֶׁל סָבָתִי "מַיין טַייעֶרעֶ חָנהָ'לֶה"/שֶׁחָרוּט עַל אֶבֶן מִתְפּוֹרֶרֶת. /אֲבָל מִי מֵבִין הַיּוֹם/ יִידִישׁ."…
וגם: "פטיש הטפסנים של אבי מכה בראש אהוביו/ לבחון זקיפותם ולהצמידם אל חייו החדשים/ וצדו האחר חולץ מצבורים של עלבון/ לפזרם בין שבילי היום-יום". את השורות האלה – נדמה כי שמואלוף היה סומך עליהן את שתי ידיו – כתבה משוררת. פנינה פרנקל לא רק רחוקה מאוד מחבורת "גרילה תרבות", אלא גם מייצגת סוג נוסף של השתקה והדרה. אף ששירתה, לפחות בחלקה, קרובה ברוחה לשירת הזיכרון וההזדקפות של שמואלוף וחבריו, ואף שהיא כתובה במיומנות ובפתיחות וברגישות המשתוות לה לפחות, היא חסרה איזה מרכיב שהיה יכול להעניק לה נוכחות ציבורית ראויה. לא רק במוטיבציה ובהבנה בתקשורת ובאקטיביזם בריא, אלא במשהו חמקמק יותר. אפשר לומר שהיא אינה קולית מספיק. שירתה אינה סקסית, אם רוצים. גם זה סוג של דיכוי.
לכן, ולא רק לכן, כדאי להכיר את ספרה היפה "שירים לסידור החדר". אמנם אפשר למצוא בו הדים לדיכוי כלכלי של אשכנזים, וגם אהדה לאמהות חד-הוריות, אבל אלה רק הערות שוליים לשירה קיומית מפוכחת, המתבוננת בסבל כבמרכיב בלתי נמנע בחיי האדם ומבקשת למצוא לו מרפא, לא בשינוי פני החברה, אלא ביופי, באהבה, בחיי משפחה ובשירה. "היא יודעת/ שפחד הגבהים/ לא בא מחרדת הנפילה/ אלא מהחלל הריק/ המתגלה שם/ למעלה".