פורסם ב"מאזנים" ירחון לספרות, גיליון מס' 5-6, כרך פ"ב, טבת-שבט תשס"ט, פברואר 2009

כשהגיעו לאולם החתונות איש לא קיבל את פניהם. אפילו המטבח היה עדיין ריק מאדם. ישבה בפינת החדר בשמלה הדורה, הינומה וזר וחיכתה לראשוני האורחים. הוא עמד בפתח זקוף מתבונן במדרגות ומצפה. ראשונים הגיעו החברים שלו, הם לחצו ידו כמתחייב וקרצו אליו כיודעי סוד. כשהחברים שלה התחילו להגיע הם הקיפו אותה בדאגה ולחשו "מה את עושה פה?מה איתך? ממתי הכלה מגיעה לפני האורחים?"

בימים הבאים היה משכים קום, פותח בקולי קולות את הרדיו, מרים את התריסים ומסיט את הווילונות ומתבונן בה מתעוררת בבהלה באמצע החלום. כיוון שיצא לפניה לעבודה, נהג להכין לה במטבח כוס קפה וחביתה לארוחת בוקר. בפינת השולחן הניח בשבילה – סנדוויץ ארוז לעבודה, לידו המפתחות והארנק כדי שלא תתעכב חלילה בשל החיפושים.

לכל מקום אליו הוזמנו היו מגיעים ראשונים. למפגש החברים הקבוע בכל מוצאי שבת, היו מגיעים כשהמארחים מקדמים את פניהם במבוכה עם חלוק מרופט, סינר ונעלי הבית. כל יציאה משותפת או הליכה לסרט, הייתה נקבעת מראש ונרשמת ביומנו בעוד מועד ומיד היה מתחיל בהכנות. הוא עצמו תמיד היה רחוץ, לבוש ומוכן כבר משעות הצהרים המוקדמות. בשאר הזמן היה עוקב אחריה מזרז ומלווה כל תנועה שלה בהערות: "נו, את עוד לא מוכנה? כמה זמן לוקח לך לבחור בגדים?" בסופו של דבר גרר אותה החוצה עם רוכסן פתוח, גרביים בצבעים שונים, ארנק ריק וסודר הפוך. כשיצאו מהמכונית נזף בה “אולי תזדרזי כבר, תמיד אנחנו מאחרים בגללך, לא יתנו לנו להיכנס" היא ידעה שהשעה עוד מוקדמת אך ויתרה לו ונמנעה מוויכוחים. תמיד עמדו לפני הכניסה כשעה לפני תחילת הסרט. החתולים שהסתובבו על המדרכה התחככו בהם ושמשו להם לחברה עד שהקופות הסגורות נפתחו וראשוני האנשים החלו להגיע. "חכי, עוד מעט תפגשי מישהו שמכיר אותנו ותוכלי להראות את המעיל החדש שקנית" ניסה לנחם אותה כשקרא את מבטה. כשנכנסו ראשונים לאולם הריק היה מתיישב בהבעת ניצחון ובוחן בזלזול את הצופים שהגיעו אחריו.

ליום הולדתו קנתה לו שעון. "זו מתנה שיעריך" חשבה לעצמה. מצאה אותו בחנות פינתית ברח' אלנבי, אצל שען זקן שקונה ומוכר תכשיטים ישנים. לאחר שהוצגו לפניה מיטב השעונים החדישים והאפנתיים של "רולקס" ו"אומגה", אותם נהג להזכיר בהערצה, קלטו עיניה שעון זהב ישן שקרץ לה מתוך ערמת הגרוטאות. למרות מחירו הגבוה שנשקל בזהב, קנתה אותו.

בערב, לפני השינה הפתיעה אותו. הוא פתח את הקופסה והיא היבחנה מיד שהשעון הזה כבש את ליבו. ענד אותו בגאווה, פתח וסגר את מכסה הזכוכית המחובר בציר וסוגר קטן כדי לכוון בהזזה את המחוגים ושיבח את מנגנוניו "השעון הזה מדויק יותר מכל השעונים האלקטרוניים שמיוצרים היום במזרח הרחוק" הסביר לכל מי שהיה מוכן לשמוע.

כבר ביום המחרת, התחילה לחשוד בטיבו של השעון החדש. הקולות הרועמים של הרדיו שהייתה רגילה להתעורר מהם בבהלה, התחילו להישמע רק לאחר שפקחה עיניים ואף הספיקה להתחמם מעט במיטה. תחילה הסתכלה סביבה מבוהלת, אבל, כשירדה למטבח פגשה אותו ניצב לקראתה לפני המדרגות, מציץ בשעון שקנתה לו ומקבל את פניה מופתע: "מה זה? התעוררת כל כך מוקדם. אפילו לא הספקתי להכין לך ארוחת בוקר". הוא התחיל להתרוצץ במטבח, ממהר לערוך את השולחן ולהתנצל במבוכה. לאחר שסיימה לבחור בגדים ולהתלבש לקראת היציאה לעבודה. גילתה שהוא עדיין בבית. "לא יאומן, את מוכנה לפני" אמר לה מופתע, כשהוא מתבונן רגוע בשעון. ושניהם יחד פנו לצאת כל אחד למקום עבודתו.

לקראת כל יציאה הייתה מתקלחת לה בהנאה שעה ארוכה, מסתרקת, מתאפרת, בוחרת ומחליפה בגדים ותכשיטים. כל אותו זמן הוא התבונן בשעון בחיוך, מתפלא בכל פעם מחדש "איך עשית את זה כל כך מהר?"

אט, אט הסתגלה לחיים החדשים. השעון ליווה אותה בהתאם לקצב תנועותיה – כשמיהרה, מיהר גם הוא, ודברים הסתיימו בן רגע; כשהאטה צעדיה גם מחוגי השעון החלו לנוע לאט. הכול סביבה התקדם בהתאם לזרימת הדברים שסובבו אותה.

כשאמו נפטרה החליטה להעמיד את השעון בניסיון של ממש. היא האריכה בהכנות ללוויה, ישנה עד מאוחר, התרחצה והתלבשה באטיות מכוונת. והשעון לא אכזב. למרות ההכנות שהתארכו מאד, הגיעו לבית הלוויות מספר דקות לפני הזמן. כל חבריו המתינו לו, הקדימו לבוא והיו בטוחים שגם הוא יגיע למקום שעה לפני הזמן כמנהגו. הם הרימו גבה על האיחור – אך ייחסו זאת למצבו הנפשי הירוד לאחר מות אמו. הוא התבונן נבוך בקהל שחיכה לו, עבר מאחד לאחד לחץ ידיים לחברים שהגיעו לפניו והוא כפוף ומתנצל. בכל פעם שזיהה את המבטים של הנוכחים קטנה קומתו. הוא הלך והתכווץ לעיניהם עד שבקושי ראו אותו כשאמר "קדיש". כשסיים, שלח מבט סביב הביט לרגע בשעון האהוב, שגדל מאד למידותיו, פתח את מכסה הזכוכית, נכנס לתוכו וסגר מעליו את המכסה.

היא התבוננה בתדהמה, שקלה אם לקחת איתה את השעון המונח על הארץ, מלמלה אל עצמה "בשביל מה" ובלי להפנות מבטה עזבה את המקום בצעדים מתונים.